משחקי חברה למנהלים שמחברים גם את הסקפטיים

יש מנהלים שנכנסים לחדר ביום גיבוש עם חיוך מנומס וידיים שלובות. הם כבר חוששים ממשחק שיאלץ אותם לרקוד, לחשוף יותר מדי או להעמיד פנים שהם נהנים. דווקא בשבילם, משחקי חברה למנהלים צריכים להיות מדויקים: לא עוד הפעלה רועשת לשם ההפעלה, אלא חוויה חכמה, מצחיקה ומכבדת שמאפשרת לאנשים להוריד לרגע את התפקיד ולהיפגש באמת.

כשפעילות בנויה נכון, היא לא מבטלת את הרצינות הניהולית אלא משתמשת בה. היא מראה מה קורה כשצריך להקשיב, לקבל החלטה תחת לחץ קטן, לסמוך על קולגה, לוותר על שליטה או להוביל בלי להשתלט. ואז, בין צחוק אחד למשימה משותפת, נוצרת תובנה שאי אפשר לקבל בעוד מצגת על עבודת צוות.

למה משחקי חברה למנהלים הם הרבה יותר מהפסקה מהלו״ז

קבוצת מנהלים פועלת רוב הזמן מתוך אחריות, יעדים, ישיבות והחלטות. גם מנהלים שמכירים שנים לא תמיד מכירים את האדם שמאחורי הטייטל. מי יודע מי אוהב לקחת סיכונים, מי חושב לפני שהוא מדבר, מי יודע להרגיע מתח ומי פורח דווקא כשהתוכנית משתבשת?

משחק טוב יוצר מצב קצר, בטוח ומשעשע שבו הדפוסים האלה עולים על פני השטח. לא כדי לשפוט אף אחד, אלא כדי לראות את הקבוצה מזווית אחרת. מנהל שנראה שקט בישיבות יכול להתגלות כמי שמחזיק את כולם יחד במשימה, ומנהלת שנתפסת כאדם של פרטים יכולה להפתיע ביצירתיות ובאומץ.

הערך האמיתי מתחיל אחרי הצחוק. כשעוצרים לכמה דקות ומדברים על מה שקרה, המשתתפים מחברים בין המשחק לבין החיים בארגון: האם הקשבנו לכל הקולות? האם מיהרנו להניח הנחות? מי קיבל מקום להוביל? האם הצלחנו לבקש עזרה בזמן? זהו גיבוש שבאמת מגבש, כי הוא נשאר בשיחות, בפגישות ובהחלטות גם למחרת.

משחקי חברה למנהלים צריכים לשרת מטרה, לא למלא זמן

לפני שבוחרים פעילות, כדאי להגדיר מה הקבוצה צריכה עכשיו. צוות הנהלה חדש זקוק בדרך כלל להיכרות ולבניית אמון. הנהלה ותיקה שעובדת תחת עומס עשויה להזדקק לאוורור, צחוק וחידוש האנרגיה. צוות שנמצא אחרי שינוי ארגוני, מיזוג או תקופה מתוחה יפיק יותר ממפגש שמאפשר תקשורת פתוחה, רגישות וחיבור מחדש.

המטרה משפיעה על הכול: על רמת התנועה, סוג המשימות, אורך הפעילות, גודל הצוות ואפילו על מידת התחרות. תחרות יכולה להיות מעולה כשיש בקבוצה רוח ספורטיבית והיא נשמרת קלילה. לעומת זאת, אם קיימים מתחים או פערי כוח, עדיף לבחור משימות שבהן ההצלחה תלויה בשיתוף פעולה ולא בניצחון של צד אחד.

גם מקום הפעילות משנה. בחלל ישיבות אפשר לבנות משחקים של חשיבה, הקשבה ותקשורת יצירתית. בחוץ אפשר להכניס תנועה, אתגר ופעילויות ODT שממחישות תלות הדדית. אין פורמט אחד שנכון לכולם. פעילות מצוינת לצוות מכירות של שלושים איש לא בהכרח תתאים להנהלה מצומצמת של שמונה מנהלים בבית חולים או בבית ספר.

ארבעה סוגים של משחקים שיודעים להפעיל מנהלים

משימות שיתוף פעולה עם מגבלה מפתיעה

הקבוצה מקבלת משימה פשוטה לכאורה, אבל לכל משתתף יש מגבלה אחרת: אחד אינו יכול לדבר, אחרת רואה רק חלק מהתמונה, ומישהו נוסף הוא היחיד שמותר לו לגעת בחומרים. מהר מאוד מתברר שהפתרון אינו תלוי רק באדם החכם ביותר בחדר. הוא תלוי ביכולת להסביר, להקשיב, לתאם ולתת מקום לאחרים.

זהו משחק מצוין למנהלים, משום שהוא מציף בעדינות דפוס מוכר: האם אנחנו רצים לפתרון לפני שהבנו את המידע? האם אנחנו משתפים את מי שנמצא ליד השולחן? ואיך מגיבים כשדרך העבודה הרגילה שלנו כבר לא מספיקה?

משחקי תקשורת והעברת מסר

בפעילות כזו המשתתפים צריכים להעביר מידע, תמונה, רעיון או הוראה דרך כמה תחנות, בלי לראות את התמונה המלאה. התוצאה כמעט תמיד מצחיקה, ולעיתים המסר שמגיע בסוף שונה לחלוטין מזה שיצא בהתחלה.

הצחוק כאן חשוב, אבל הוא לא העיקר. הוא פותח שיחה כנה על בהירות, הקשבה, שאלות הבהרה והפער בין מה שהתכוונו לומר לבין מה שהצד השני שמע. עבור הנהלה שמובילה עובדים, מחלקות או שינוי, זו תובנה פרקטית במיוחד.

אתגרי יצירתיות וקבלת החלטות

מנהלים אוהבים לפתור בעיות, אבל לא תמיד הם מקבלים הזדמנות לפתור אותן בלי נתונים, נהלים ומסכים. אתגר יצירתי קצר, עם חומרים פשוטים וזמן מוגבל, מוציא את הקבוצה מהאוטומט. הוא דורש לחשוב אחרת, לבחור כיוון ולהתקדם גם כשהפתרון לא מושלם.

כאן כדאי שהמנחה ישים לב לא רק לתוצאה, אלא לדרך: מי הציע רעיון ולא קיבל הקשבה, מי ידע לחבר בין כמה רעיונות, מי עצר את הקבוצה כדי להחזיר מיקוד ומי ויתר על צורך אישי כדי לקדם את המשימה. אלה רגעים קטנים עם משמעות גדולה.

פעילויות אמון ותנועה

פעילות שמערבת תנועה אינה חייבת להיות מאומצת או מביכה. אפשר לבנות משימות נגישות שבהן הקבוצה צריכה להתקדם יחד, לכוון זה את זה או להתמודד עם מכשול סמלי. כאשר ההתאמה נעשית נכון, גם משתתפים שאינם חובבי ספורט מרגישים בטוחים לקחת חלק.

היתרון בפעילות כזו הוא שהגוף משתתף לצד הראש. אנשים צוחקים, משתחררים ומפסיקים לנהל את הרגע דרך מסננת של תפקיד ומעמד. לפעמים דווקא מנהל בכיר שמבקש עזרה במשימה פשוטה יוצר מסר חזק יותר מעשר אמירות על ענווה ושיתוף.

איך רותמים גם את המנהל הסקפטי

סקפטיות אינה בעיה שצריך לנצח. בדרך כלל היא תגובה הגיונית לניסיון קודם בפעילות מאולצת, ילדותית או לא רלוונטית. הדרך הנכונה היא לא ללחוץ, אלא ליצור תנאים שבהם גם מי שמגיע עם סימן שאלה ירגיש שמכבדים אותו.

הנחיה טובה מסבירה בקצרה את הכללים, נותנת מקום לבחירה ומתחילה ממשימות נגישות. היא לא מסמנת משתתפים ולא מחפשת להביך אף אחד. במקום לומר למנהלים שהם חייבים להשתחרר, היא בונה מצב שבו הם בוחרים להצטרף כי הקבוצה כבר צוחקת, המשימה מסקרנת והאווירה בטוחה.

גם המינון חשוב. יום שלם של משחקים ללא עצירה עלול לעייף, בדיוק כפי ששעה של דיבור תיאורטי עלולה לכבות את האנרגיה. השילוב הנכון הוא קצב משתנה: משימה, צחוק, רגע של מחשבה, תנועה, שיחה קצרה ואז אתגר חדש. כך נשמרת נוכחות אמיתית לאורך המפגש.

בגיבוש איכותי, בהנחיית אלון שפריר, ההתאמה מתחילה עוד לפני המפגש עצמו. מי המשתתפים? מה היחסים ביניהם? מה עבר עליהם בתקופה האחרונה? ומה צריך לקרות בסוף היום כדי שתרגישו שהזמן הושקע נכון? השאלות האלה הן ההבדל בין משחק נחמד לבין חוויה שנוגעת בקבוצה.

מה חשוב לבדוק לפני שמזמינים פעילות למנהלים

כדאי לבחון את גודל הקבוצה, גיל המשתתפים, מגבלות פיזיות, שפת העבודה והזמן שעומד לרשותכם. חשוב לא פחות להבין את האווירה: האם מדובר בקבוצה שמכירה היטב, בהנהלה חדשה, או באנשים שיש ביניהם מתחים שלא נאמרו בקול?

אל תבחרו פעילות רק כי היא נראית טוב בתמונות. שאלו מה היא מפתחת, איך היא מותאמת למשתתפים ואיזה מקום יש לעיבוד של החוויה. משחק בלי עיבוד יכול להיות כיף גדול, וזה בהחלט ראוי. אבל משחק עם הנחיה מדויקת יכול להפוך לרגע שבו מנהלים מבינים משהו חדש על עצמם ועל האנשים שאיתם הם מובילים את הארגון.

הבחירה הטובה ביותר היא זו שגורמת למנהלים לצאת עם חיוך, עם סיפור שימשיך במסדרון, ועם תחושה פשוטה אך חזקה: אנחנו לא רק עובדים יחד. אנחנו באמת קבוצה.