"סודות האפשור" – הדרך שהצילה את חיי
מדריך מעשי לחיים שלמים מאת אלון שפריר.

מתחילים חקירה פנימית כנה
מספר לנו החכם הסיני צ‘אונג דז‘ה: ”היה איש אחד שמאוד לא אהב את צילו וגם את נקישת צעדיו, ולכן החליט לברוח מהם.
הוא הגביר את מהירות הליכתו אבל צילו הלך אחריו בלא קושי והוא המשיך לשמוע את נקישת צעדיו. הוא החל לרוץ, אך גם כשהחל לרוץ, שמע את נקישת צעדיו וראה את צילו ממשיך לרדוף אחריו. וכך, המשיך לרוץ מהר יותר ויותר ובעודו מאיץ,עדיין שמע את נקישת צעדיו וראה את צילו רודף אחריו בלא
קושי. לבסוף“, אמר צ‘אונג דז‘ה, ”האיש התמוטט, נפל ומת. אילו רק היה יושב בשקט תחת מחסה מוצל, צילו היה נעלם וכך גם נקישת צעדיו הייתה נאלמת“.
הסיפור העתיק והפשוט הזה של צ‘אונג ד‘זה טומן בחובו תובנה עמוקה על טבע האדם ועל הדרך לשחרור אמיתי. כמה פעמים מצאנו את עצמנו בורחים מהיבטים בעצמנו שאיננו אוהבים?
מהמחשבות המטרידות, מהרגשות הלא נעימים, מהתחושות הלא נוחות בגוף, מהחולשות? בדומה לאיש שניסה לברוח מצילו ומנקישת צעדיו, ככל שאנו מנסים להתרחק מההיבטים הללו, כך הם רק מתחזקים ודבקים בנו יותר. כמו מפלצת
שכאשר כורתים את ראשה, היא מצמיחה עוד ועוד ראשים או כמו שאני אוהב להגיד לתלמידיי:
”כל מה שאני אוחז בו,אוחז בי“
הבריחה הזו מעצמנו היא אולי אחת הפעולות האוטומטיות וההרסניות ביותר שאנו מבצעים. אנו מחלקים את עצמנו ל“טוב“ ו“רע“, ל“מקובל“ ו“לא מקובל“, ל“נכון“ ו“לא נכון“ ומנסים בכל כוחנו להדחיק, להתעלם או להילחם בהיבטים שאינם תואמים את הדימוי שאנו רוצים להציג לעולם ובעיקר לעצמנו. גישת האפשור מציעה דרך אחרת. דרך של מפגש
ישיר ואמיץ עם עצמנו, כפי שאנו באמת, על המכלול המופלא והמורכב שלנו. הצעד הראשון במסע הזה הוא נכונות לחקירה פנימית כנה וחסרת פשרות. דמיינו לרגע שאתם עומדים מול מראה. מראה אמיתית, שאינה מייפה ואינה מסתירה דבר.
אתם מתבוננים בעצמכם – ביופי ובמה שאתם עלולים לתפוס כפגמים, בחלקים המוארים ובאזורים המוצלים. חקירה פנימית כנה דומה להתבוננות הזו. היא דורשת הסכמה להיכנס לתהליך של גילוי עצמי ומוכנות לראות את הכול, ללא מסכות ואיפור.
עבורי, ההסכמה הזו הייתה רגע מכונן. הבנתי שניסיונות הבריחה שלי רק העמיקו את תחושת הניכור מעצמי.
כדי לצאת למסע הזה, עלינו להבין תחילה היכן אנ נמצאים. הדבר דומה לשימוש באפליקציית ניווט כמו Waze – אם האפליקציה לא יודעת מהו המיקום ההתחלתי שלנו, היא לא תוכל להתוות לנו את הדרך ליעד. כך גם במסע הפנימי שלנו, עלינו להכיר ולהודות במצבנו הנוכחי, גם אם הוא כואב או בלתי נעים, כדי שנוכל להתחיל לנוע לעבר התמרה, השתנות
וצמיחה. חשוב להבין שבדרך הזו עשויות לצוץ מלכודות, פחדים, התנגדויות ורצון לברוח מהכאב או מן האי־נוחות. אך יש לזכור את הסיפור על האיש הבורח מצילו. ניסיון ההתנגדות רק מחזק את מה שאנו מנסים לדחות.
גישת ה ִִאפשור מזמינה אותנו להכיל את המלכודות הללו כחלק מן המסע ולקבל אותן ללא מאבק. כאשר אנו מפסיקים להילחם בפחד או בהתנגדות, באופן פרדוקסלי, הם מתחילים לאבד מכוחם. למדתי זאת על בשרי פעמים רבות. דווקא הרגעים שבהם הרשיתי לעצמי להרגיש את הקושי במלואו, היו הרגעים
שבהם הוא התחיל להיחלש ולהתפוגג.
אבן יסוד נוספת בחקירה הפנימית היא היעדר שיפוטיות וביקורת. קל מאוד ליפול למלכודת של שיפוט עצמי בזמן שאנו מתבוננים פנימה. ”מדוע אני מרגיש ככה?“, ”אסור לחשוב על זה“, ”אני לא בסדר“ או ”זה לא באמת אני“. מחשבות שיפוטיות
אלו יוצרות חומות ומחסומים נוספים בינינו לבין עצמנו. כדי שהחקירה תהיה משחררת באמת, עלינו לטפח גישה של סקרנות ועניין כלפי כל מה שעולה, ללא ניסיון לשנותו, להתעלם ממנו
או לבקר אותו. גם אם עולה שיפוט על השיפוט, זה בדיוק המקום להתבונן ולאפשר לעצמנו להיות עם מה שמופיע. חקירה כנה דורשת לא להוציא מחוץ לחוק הפנימי דבר. לעיתים קרובות אנו מדחיקים או מתעלמים מצדדים שונים באישיותנו
שאנו מתביישים בהם, מפחדים מהם או חושבים שהם ”רעים“. אך כל אחד מן הצדדים הללו הוא חלק מן הפאזל השלם של מי שאנחנו. כאשר אנו מאפשרים לכל חלקי העצמי שלנו להיות נוכחים, ללא הדרה, אנו מתחילים ליצור תמונה מלאה ואמיתית יותר של עצמנו.
כדי להתחיל ולתרגל חקירה והתבוננות פנימית בחיי היום־יום, נוכל להשתמש בכלים פשוטים אך עוצמתיים. אחד מהם הוא…